אני מאמין שקשר טיפולי הינו גורם משמעותי בהצלחת הטיפול. אני נהנה כל פעם מחדש מהמפגש הבינאישי. גישתי באה לידי ביטוי בשירה של לאה גולדברג, "ימים לבנים". גולדברג היטיבה לתאר את אמונתי כי מרכיב נוסף וחשוב בטיפול קשור ביכולת למקד באופן לא ביקורתי את תשומת הלב בהווה ובכך להפחית את הדאגות, החששות והחרדות הקשורות בעבר ובעתיד. כך כתבה:

"הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר

לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים". 

אני מפרש את דבריה של גולדברג כקריאה לקבלה של קשיי החיים והתמסרות לקצב שלעיתים מוכתב לנו על ידי גורמים חיצוניים לנו. בשנות עבודתי כפסיכולוג אני נתקל לא אחת בנטייה האנושית לעיסוק מתמיד בדאגות ובחשש מן העומד לבוא. במקביל אני עד לעיסוק בתחושת אכזבה ובהלקאה עצמית על טעויות העבר. אני מרבה לפגוש מצבים בקליניקה בהם הקושי לשחרר את העבר לצד החשש הגדול מן העומד לקרות מייצרים מציאות עכשווית מלאת סבל ודאגות. הניסיון לייבא את העתיד או לחיות את העבר אינו מאפשר לנו לחיות חיים בעלי משמעות. אני מאמין בעבודה בגובה העיניים תוך התמקדות בהווה. אני מאמין שישנם מצבים המצריכים לימוד מיומנויות קצר טווח תוך שימוש בטכניקות מוכחות מדעית. לצד זאת ממקד את תשומת הלב ומטפל גם במצבים המצריכים התערבות רחבה ועמוקה יותר המצריכה זמן ומתודות טיפול שונות בהתאם.